אחרי עונה מלאה בתהפוכות, הגיעה הפועל פ"ת לקו הסיום כשהיא במצב אידיאלי – משחק ביתי מול קבוצה שאין לה על מה לשחק, שבו ניצחון יבטיח עלייה. לכבוד המאורע נרשם גיוס מרשים ביציעים, כשנראה היה שכמעט כל אוהד דאג להביא איתו אח, דוד או סבתא שלא היו במשחק של הפועל כבר שנים, והאצטדיון התמלא בלמעלה מ-6,000 אוהדים בכחול.

החששות מפיק ברכיים של השחקנים ומפלופ ענק שיותיר אותנו עונה נוספת בליגה השנייה נעלמו אחרי ארבע דקות בלבד – שגיב כהן, בשער בכורה בעיתוי מושלם, העלה מקרוב את הפועל ל-0:1 ואפשר המשך רגוע יותר לכולם. הפועל לא ממש הבריקה בהמשך המשחק, אבל גם הרמת-גנים לא בדיוק ניסו לשחק טוטאל פוטבול או לתקוף גלים-גלים, והדקות שהלכו ועברו ללא יותר מדי הזדמנויות ואירועים משמעותיים שיחקו לטובת הקבוצה.

ובכל זאת, הזיכרונות מהמפגש הקודם מול הפועל ר"ג, בו 0:1 עד לדקה ה-89 הפך להפסד 2:1, עדיין ריחפו באוויר. אוהדים רבים עדיין חשו גירוד פסימי קל בעורפיהם, לאו דווקא בגלל שהם פסימיים מטבעם, אלא יותר בגלל שכבר כמה שנים טובות הפועל מציגה כשרון מופלא בבעיטה בדלי.
אבל לא הפעם. שמעון אבו-חצירה, שזכה במקום בהרכב עקב היעדרותו של פטי נימבה בגין עונש הרחקה, כבש את השני בדקה ה-73, ונתן את האות לפתיחת החגיגות.

מיד עם שריקת הסיום נפתחו שערי היציעים והאוהדים מיהרו לרוץ אל כר הדשא, כי זו הרי לא חגיגה אמיתית עד שלא הרמת את אלי מחפוד על הכתפיים או התחככת בזיעה של פפי קימוטו. העתיד של הפועל פ"ת אולי לא נראה מבטיח בינתיים, אבל לפחות לכמה ימים נהנו האוהדים מהאפשרות לשמחה אמיתית. הליגה השנייה, שכבר הצליחה לנעוץ ציפורניים בכמה קבוצות עם מסורת ולהחזיק בהן כבנות ערובה במשך שנים ארוכות, נותרה מאחור.
כעת אפשר רק לקוות שמשהו בניהול הפושע של הקבוצה ישתנה, כדי שלא נמצא את עצמנו שם שוב בהקדם.