את מרבית צרותיה של האנושות ניתן לזקוף לחוסר הביטחון של האינדיווידואל. אם ניכנס לפסיכולוגיה בדולר, שתופס בצעדי ענק את מעמדו של הגרוש, הרי שאולי מלחמת העולם השנייה היתה נמנעת לולא תיפקד היטלר הצעיר כילד כאפות, וייתכן שאירופה של תחילת המאה ה-19 לא היתה עולה באש במידה ונפוליאון היה מצויד בעוד כמה סנטימטרים במקומות הנכונים.

במשקל זה, יכול להיות שהמשחק בשישי האחרון באורווה היה נראה אחרת אילו שלושה ימים קודם לכן הפועל פתח תקוה לא היתה כושלת בשמינית גמר גביע המדינה מול בית"ר/שמשון. אזי, מי יודע, שחקניה לא היו נראים כעדר ילדים שאמא לא אוהבת אותם מספיק.

המשחק עצמו, בו אירחה פתח תקוה את הפועל חיפה, היה אמור להיערך ללא קהל בעקבות השלכת רימון עשן במשחק החוץ מול עכו. בסופו של דבר החליט בית הדין של ההתאחדות להמתיק את גזר הדין ואיפשר את קיום ההתמודדות בדלתיים פתוחות. כך או כך, ייתכן ודבר השינוי לא הגיע לכל העולם ואשתו ועל כן כמות הקהל המאכזבת יחסית למשחק צמרת שכזה.

האוהדים הכחולים שכן הגיעו, לא יצאו מגדרם על מנת לשקם את ביטחונם של שחקניהם. במחצית, כשכבר הסתמן כי ייצאו ורגלם על התחתונה, לא מעט מהם שרקו בוז לקבוצתם, שבשבעת המחזורים הקודמים גרפה 17 נקודות מ-21 אפשריות.

באופן קצת אירוני, אחד משירי העידוד המרכזיים של הכחולים מבוסס על הלחן של "אהבה קצרה" מאת מאיר בנאי. יכול להיות שלמי משחקני פ"ת שיתעמק בפרדוקס, יהיה קשה "לצאת למלחמה" כפי שדורשים האוהדים בשיר, בידיעה שייתכן ואהבתם לקבוצה תחומה בסד של זמן.

גם האוהדים האדומים של חיפה הופיעו במספרים מצומצמים, אך במרבית שלבי המשחק הם גברו בנקל על גרונותיהם של הקולגות מפ"ת. אחד מאותם לובשי אדום היה טל בנין, בן דודו האהוב של המאמן שלומי דורה. בנין, שלאחרונה חנך מיני קריירה כפרשן כדורגל בעיתונות הכתובה, הסתתר מאחורי זיפים בסגנון אלי אוחנה משנות ה-80 ועקב בעניין אחר המתרחש. "טל הוא אח שלי בנפש", התרגש דורה, שהבייבי-פייס שלו עומדות בסתירה לקולו הצרוד, שיכול לדבב את הגרסה הארצישראלית ל"סנדק".

בנין וחבריו ראו משחק מוזר למדי. מחד גיסא, רמת הכדורגל היתה עלובה בעליל. מאידך גיסא, שני השערים שהבקיעה קבוצתם היו מרהיבים ביופיים. לשער הראשון אחראי בעקיפין השוער החיפאי, קובי שאלו. מדובר בברנש שיש לו בעיה מסוימת עם גבולות. בדקה ה-13, לדוגמה, הוא יצא מגבול הרחבה כשהכדור בידו. בספטמבר האחרון הוא ממש חצה את הגבול כשזמם, באמצעות מוט ברזל, לעצב מחדש את המבנה האנטומי דמוי הקציצה של חברו לקבוצה ערן לוי. למרבה המזל, לוי נותר ללא פגע ובדקה ה-45 הוא כבש שער מרהיב שהעלה את חיפה ליתרון 0:1.

בהפסקת המחצית נכנס הבעלים של פ"ת, רונן אלעד, לחדר ההלבשה, אך בדיעבד הסתבר שנוכחותו לא עזרה. במחצית הנועלת פ"ת באמת ניסתה והמאמן אלי מחפוד לא חס על מיתרי קולו כשדחק שוב ושוב בבחוריו לפרוץ את קו הביצורים האימתני של חיפה. הוא אפילו הטיל למערכה את מנור חסן, אך מעבר לבאזז הנאה שנוצר עם חזרתו לקבוצת האם, מה כבר אפשר לצפות מקוסם מזדקן בן 32 שכבר פרש הקיץ ממשחק פעיל.

בדקה ה-72 היה זה זיו כבדה, שהראסטות המעטרות את פדחתו קיפצו בעליזות בזמן שחגג שער נהדר, שגם קבע את תוצאת המשחק, 0:2, וגם טרף את הקלפים בקרב על העלייה לליגת העל.

אנשי פ"ת יכולים להתנחם בעובדה שעד סוף הישורת האחרונה הם לא ייאלצו להתמודד נגד חיפה, מולה לא הצליחו לכבוש העונה. הם אולי יכולים להתנחם גם בראייה המערכתית של מחפוד, שספג הפסד שני בארבעה ימים. "עשינו רע לעצמנו", בישר המאמן המאוכזב, "אבל עשינו טוב לליגה, כי המאבק בצמרת נפתח מחדש".